ועדת חקירה בסיפורי התנ"ך

בספר שופטים מסופר על תקופה שעם ישראל חי ללא ביטחון קיומי.

הדרכים והמעברים לא היו בטוחים ומארבים הוצבו להתנכל לשיירות ואנשים.

אל מול ההתעלמות וההכלה של המציאות וחוסר המעש של העם לנוכח הסכנות בולטת הופעתה של דבורה הנביאה שהבינה את גודל הסכנה ואת הצורך לאחד את שבטי ישראל, במלחמה מול האויב מצפון ההולך ומתחזק - ייבין מלך חצור ומפקד הצבא סיסרא.

דבורה הנביאה ביקשה לגייס את העם לפעולה אולם נתקלה בקשיים והתנגדויות.

דבורה קראה לברק בן אבינועם ממנהיגי העם ונתנה לו הוראות מדויקות והבטחה לסיום אלוהי בניצחון במלחמה. ברק ב אבינועם היסס ולא היה משוכנע במטרות המלחמה. הוא פנה לדבורה והודיע לה שהוא נכון למשימה אם היא תצטרף ותהיה לצידו. דבורה התאכזבה מגישתו הפייסנית של ברק בן אבינועם:

"ותאמר הלוך אלך עמך, אפס כי לא תהיה תפארתך על הדרך אשר אתה הולך כי ביד אישה, ימסור ה' את סיסרא ותקם דבורה ותךף עם ברק קדשה" - (שופטים ד'/9.)

המלחמה בין ישראל וצבא סיסרא מסתיימת בניצחון מזהיר לעם ישראל. עם סיום המלחמה והניצחון דבורה הנביאה נושאת שירה שמטרתה הראשונה היא שירת הודיה לאלוהים ועזרתו לעם ישראל.

המטרה השנייה של השירה היא סיכום תוצאות ועד חקירה בנוגע לאירועים ואחריות של חלקי העם בנוגע למחלמה.

דבורה הנביאה מעלה על נס את עוז רוחם והקרבתם של הלוחמים בשדה הקרב. לאחר מכן היא יוצאת בביקורת קשה כנגד חלקים בעם ישראל שגילו שאננות, אחרים שהתנגדו ולא השתתפו במאמץ המלחמתי ואחרים שהואשמו בבגידה בעמם. לדעת דבורה הסיבות להתנהגות זו נבעה מ3 סיבות:

1. השיקול הכלכלי

2. ריחוק פיזי גאוגרפי

3. אופציה להגירה

   
   

השיקול הכלכלי:

למה ישבת בין המשפתיים לשמוע שריקות עדרים לפלגות ראובן חקרי לב. (שופטים ה'/16).

דבורה כועסת על שבט ראובן וחלקים בעם שהעדיפו לדאוג לעסקיהם הכלכליים להתמקד בכך ולהתעלם מחובתם להתגייסות לאומית.

המרחק הפיזי

דבורה יוצאת כנגד התושבים בעבר הירדן המזרחי באיזור הגלעד שבשל הריחוק הגאוגרפי לא ראו עצמם חלק מהמלחמה.

האופציה להגירה

"גלעד בעבר הירדן שכן, ודן למה יגור אניות אשר יושב לחוף ימים ועל מפרציו ישכון" (שופטים ה'/17).

דבורה באה בחשבון עם חלקים בעם שהיו להם קשרים מסחריים עם הסוחרים הפיניקיים ששלטו באגן הים התיכון.

עיקר הביקורת בדוח מופנית נגד תושבי העיר מרוז שככל הנראה היה להם תפקיד חשוב ומרכזי במלחמה אולם הם סירבו לסייע במאמץ המלחמתי. דבורה מבטאת את כעסה על תושבי מרוז והיא מקללת את המקום ואת יושביו:

אורו מרוז אמר מלאך ה', אורו ארור כי לא באו לעזרת ה' בגיבורים" (שופטים ה'/23).

דבורה הנביאה מעלה על נס ונותנת מקום נכבד וחשוב לגויים שאינם משתייכים לעם ישראל ומתגייסים לעזור לו לשעת צרתו:

"תבורך מנשים יעל, אשת חבר הקיני מנשים באוהל, תבורך" (שופטים ה'/26).